רב מזמר לחתונה- הרב המזמר
             לקביעת פגישה ללא התחייבות   
לחץ כאן

הרב המזמר: עודד דוד
מאמרים בקבלת הרב קוק
חיפוש :
מאמרים בקבלת הרב קוק

מעט על אורות הקודש כספר קבלה

1/10/2014

מעט על אורות הקודש כספר קבלה.

 

עתידנות מדעית ועתידנות קבלית

מקצוע מעניין שלא רבים מודעים לו הינו מקצוע העתידנות. העתידן מנסה לחזות את העתיד באמצעות השערות המבוססות על תפיסות מדעיות המצויות בזמננו.[1]

כיוון ההשערה או החיזוי הינו מהנודע אל המשוער והלא ידוע ,ומההווה אל העתיד.

תורת הקבלה עוסקת בעתיד מזווית אחרת -הזוית הקבלית נבואית.בתפיסה זו העתיד נחווה כהארה עמוקה הכרוכה בחוויה מיסטית של עליה בעולמות והעמקה בשכבות העל מודעות של האני.המציאות כולה היא מישור נסתר המתגלם באופן מודרג אל תוך המציאות החומרית והקונקרטית יותר.תובנות בדבר העתיד הן מתארו של תהליך הגאולה ולכן ישנה חשיבות רב לעיסוק זה שחושף מימדים חבויים בבריאה ובחיי העם והתורה.חיזויים אלו מאפשרים להתעלות אל מעבר לדור ולכוון מזווית עתידנית את ההווה.כלומר מהסתכלות נסתרת אל הנגלית,ומהסתכלות קבלית אל ההלכה.המקובל הוא "בן העולם הבא" וזווית ראייתו היא פרדוכסלית ופלאית.העולם מתעלה מדרגה לדרגה.ככל שמתקדמים בזמן איכותו הרוחנית עולה.אפשר לנסח זאת כך:

המדען תופס את המציאות באופן אפוסטריורי כלומר מהמסובב אל הסיבה ,והמקובל תופס את המציאות באופן אפריורי כלומר מהסיבה אל המסובב ובאופן אחר: הקבלה והנבואה תופסות את המציאות מבפנים והמדע תופס אותה "מבחוץ".

תפיסת הזמן של הרב קוק יונקת מזו של הרמח"ל ומוסיפה עליה.העולמות בנויים כרמות שונות של איכויות זמן.העתיד הרחוק והמאושר כולל הארות רוחניות גבוהות וגופים "קלים" יותר מגופינו הנוכחי.התקדמות האנושות כרוכה במעבר לקיום רוחני גבוה שבו הנשמה "נושאת" את הגוף בדומה למצבו של משה בהר סיני.זו הסיבה לנוכחות של משיחיות בתוך תורות הרמח"ל והרב קוק.העקרון שההווה משתלשל בתוך פנימיותו שהיא העתיד משפיע אצל הרב קוק על נושאים רבים וביניהם תפיסת התשובה,טעמי המצוות ועוד.

אנו נתייחס בנגיעה קלה להיבט אחד מתוכה והוא :עניין תחיית המתים ומשמעותה להתפתחות האנושות.באמצעות דוגמא זה נציג  פן קבלי מובהק של ספר אורות הקודש.

אר"י רמח"ל רב קוק.

במשולש הרעיוני האר"י- רמח"ל- הרב קוק מצויות שפע תובנות שמקורן בתורת הסוד והן מטילות אור על תפיסת העתיד של קבלת האר"י בפירושה הרמח"לי ובווריאציה היחודית שלה - בשיטת הרב קוק.

כמובן שתובנותיו של הרב קוק אינן נובעות ממחקר מדעי או סטטיסטי כפי שהדבר נהוג במדע,אלא הן נובעות מהשגתו הרוחנית הכבירה של האר"י.תובנות האר"י מתגלות לו מפי הגבורה.המקובל רואה בפנימיותו את העולמות שעומדים להתגלות בעתיד.הוא אינו מתווה את צורתם הספיציפית בתוך ההיסטוריה אלא מצייר את מהותם הרוחנית.תובנות אלו יוצרות דחף משיחי גאולי ובין היתר הן מקור פוטנציאל ההתחדשות הטמון בתורות עטירות האנרגיה של תורת הסוד.העתיד יוצר ומנביע מתוכו את ההווה.

אורות הקודש

היות ומדובר על הפן הקבלי של הרב קוק בחרתי ללקט מובאות בעיקר מהספר "אורות הקודש" בשל השיטתיות שלו המאפשרת שרטוט קוים ברורים באופן יחסי בתוך ערפילויותה העמוקה של שפת הרב.

אורות הקודש הינו ספר קבלה יחודי מכמה סיבות.

1-     הוא נערך ע"י תלמיד הרב קוק הרב הנזיר באופן שיטתי.

ב-הוא מדבר במונחים מודרנים המותאמים להלך הרוח של העת החדשה.

ג- הוא כולל תובנות המתאימות לרוח הדור

כתבי הרמ"ק הרמח"ל והאר"י נכתבו לכתחילה כספר שיטתי.לא כך הדבר אצל הרב קוק ולכן חשיפת ההשתייכות הקבלית של קטעים באורות הקודש לסוגיות קבליות היא נושא רחב היריעה ומשימה לא קלה.

החלק הקבלי יותר של אורות הקודש הוא חלק ב' העוסק בעולמות.

אוזן חוטם פה ועיניים.

האר"י מתאר בכתביו את השתלשלות העולמות. בתיאור מקוצר ושטחי ניתן לומר שהעולמות הם :אור אין סוף המשמש כלבוש לאין סוף הבלתי נתפס,הצמצום,והקו שחודר לתוכו ומאיר אותו.

הקו הינו נשמת המציאות או האור שבה,"והרשימו"(מונח רמח"לי) הוא הגוף או הכלי שמכיל את האור.

השילוב של שניהם יחד יוצר את המערכת הרוחנית "אדם קדמון" גופו ונשמתו.

היקום כולו על כל חלקיו : אלוקות,נשמות מלאכים ועולם החומר על כל היבטיו בנוי בדואליות של גוף-נפש ובמינוחי המקובלים: אורות וכלים,והוא ביטויו החיצוני של "אדם קדמון".(כלומר אצילות מתלבשת בחציו של א"ק מתחת לפרסה כלומר ל"חגורה".).

ע"פ קבלת הרמח"ל "אדם קדמון" מבטא את גילוי האלוקות בזמן.ההיסטוריה עולה ומתפתחת במעלה העולמות של א"ק(אדם קדמון).

עולמות האוזן החוטם והפה,המתארים את האלפים שאחרי האלף השביעי.

עולם האוזן- מתאר את האלף התשיעי.

עולם החוטם מתאר את האלף השמיני

עולם הפה מתאר את האלף השביעי.

עולם העיניים מתאר את סוף האלף השישי שבו תתרחש תחיית המתים ובו האנושות תעלה בדרגתה הרוחנית.[2]

הרמח"ל מתאר את האלף השישי:

.

" שיתחיל הגוף לבטל שליטתו והיינו לא שיבטלו כוחותיו אלא היהיה מנושא מכוח הנשמה,ומה שהיתה הנשמה כגר בארץ והגוף יציבא בארעא יהיה להפך- הנשמה היא השולטת והגוף כגר בארץ.והרי זה כמשה רבינו בשעה שעלה לשמים שלא איבד כוחותיו אלא שלא היה משנה ממנהג המדינה....העדר האכילה של משה היה מטעם שמבחוץ...”[3]

 

לפי הסבר זה בסוף האלף השישי תהיה לאדם אפשרות לחיות לזמן מסוים בכוח הנשמה ללא אכילה גופנית.

בזמן זה נעבור ממצב שבו הגוף יציב והנשמה ארעית, למצב הפוך שבו הנשמה נושאת את הגוף והיא עיקרית.

בסוף האלף השישי אמורה להתרחש תחיית המתים:”גופניות האדם בתיקונו אע"פ שיהיה דרך גופני שהגוף הוא השולט אך שיהיה בקדושה ובטהרה כאכיל קדשים ושאר תשמישי קודש ..הוא התיקון שיהיה בזמן התחיה... זיכוך גדול לגופניות אבל עם כל זה אינו אלא גופניות כי עדין עומדים בעולם הזה.”[4]

סוף האלף השישי מצויר כאן בבהירות כתקופה המקבילה למצב שלפני חטא האדם הראשון ובו הגוף טהור וחי לנצח.זו תפיסה עתידנית של הקיום והיא מקבלת תיאור ברור וקונקרטי ביותר.

 

אצל האר"י דובר בשפה טכנית סודית על "הנקודים קודם השבירה".הרמח"ל כמקובל שנוהג לצרף פרשנות למונחים הקבליים,מתאר את האלף הזה בתיאור פסיכולוגי ופסיכופיזי.כלומר זהו תיאור הרבה יותר גלוי.

הרעיון של תחיית המתים בגירסתו הקבלית,מפותח אצל הרב קוק בהרחבה והוא אף מוסיף לו ביאור ופרשנות מרחיבה.

תחיית המתים ע"פ הרב קוק:

בספר אורות הקודש ח"ב המהוה המשך לשיטת רמח"ל ,מסביר הרב קוק את תחיית המתים כשאיפת האנושות לגבור על תופעת המוות.הרמח"ל דיבר על תחיית המתים אך לא פירש זאת באופן אימננטי ואנושי.הרב קוק כבר מראה לנו את השאיפה לגבור על המוות כרצון הנמצא בתוך האנושיות.כאן יש הליכה אל מעבר לרמח"ל.

מסביר הרב שהאמונה בשליטת המוות על חיינו ,מגבילה את הרוח וכובלת אותה.

ובלשונו:

" יראת המוות היא מחלת האדם הכללית, הבאה בעקבות החטא. החטא יצר את המוות, והתשובה היא התרופה האחת להכחיד אותו מן העולם.כל עמל האדם סובב והולך הוא להנצל מן המוות ולא יבוא למטרתו כי אם בהגדילו את נשמתו, ממקורה הפנימי. השיקוע בעפר החומריות וההתלהבות הנפשית בכל ערכיה הוא רק מגדיל את המוות.."[5]

האמונה בתחיית המתים משחררת אותנו מ"שעבוד המוות",והיא ניתנת להילמד רק מתורת הסוד:"נשמתא דאורייתא".

אצל הרב תחיית המתים הופכת לעניין קונקרטי באופן יחסי . בעבר תחיית המתים נתפסה כאקט ניסי על טבעי שאין אפשרות להכילו באופן תבוני[6],אצל הרב קוק הנושא מקבל ביאור פילוסופי ורוחני.תחיית המתים מפעילה את הרצון הכלל אנושי להאריך את החיים ובכלל לאפשר לרוח לגבור על מגבלות החומר.רצון זה אינו רק הישרדותי אלא הוא יונק ממדרגה רוחנית קיימת שהיא היעד המרכזי של הקיום האנושי.ללא ניצחון על המוות לא נוכל לעבור אל דרגות הקיום העתידניות.

 סוגית היחס למוות והמשמעות ההגותית והאישית של תחיית המתים מקבלת פיתוח נרחב בחלק זה של אורות הקודש( עמ' שעז'-שפו'), והמעיין המעמיק מוזמן לעיין באוה"ק ח"ב.כל ביאוריו של הרב קוק לסוגיה זו הם לדעתי פרשנות לסוגיית אורות העיניים שבכתבי האר"י או במינוח אחר "הנקודים לפני השבירה".

בעקבות ציטוט קצר זה אנו חוזרים לעניין העתידנות.

העתיד הקרוב כולל לפי הרב קוק התגברות על המוות.התגברות זו תהיה הדרגתית ואנו צפויים בהדרגה להארכת החיים עד כדי סיום ומיגור המוות.דברים אלו נשמעים דמיוניים אך כיום התפתחויות בתחום המדע מקרבות את העניין לתודעתנו[7].

באלפים השביעי שמיני והתשיעי תהיינה דרגות גבוהות יותר שבהן הגוף הולך ונעלם בהדרגה ואת מקומו תופסת מדרגת קיום נשמתית על טבעית.ניתן לומר שהקבלה בתיווכם של הרמח"ל והרב קוק הופכת למדע רוחני עתידני והיא אף יוצרת טיפוס עתידני של יהדות.זו הסיבה שהרב קוק רואה קשר בין לימוד תורת הסוד להגעת הגאולה.בהיבט הזה ניתן לטעון שעצם הדתיות החדשנית שנוצרה בין תלמידי הרב קוק היא עצמה התחלה של היהדות של ימות משיח כלומר "תורת ארץ ישראל".

הנביאים והמקובלים חיו באופן שאפשר להם להבין דרגות קיום מפותחות יותר.

הבאנו דוגמא קטנה לסוגיה קבלית .

סוגית "אורות העיניים" וה"נקודים לפני השבירה" המופיעה בכתבי האר"י ,מקבלת אצל הרמח"ל פרשנות פסיכולוגית ופילוסופית.הרמח"ל יוצר מדרג של רמות קיום שונות של – גוף ונפש.הרב קוק מוסיף מימד ריאלי ואף ממקד אותנו בחיפוש האנושי אחר הארכת החיים ובצורך לגבור על מחסום המוות.

חיים עד העולם

בסדרת הקטעים:"חיים עד העולם"[8] מבאר הרב קוק את פרשנותו לעולם הנקודים שלפני החטא כלומר לקיום שאחרי תחיית המתים והנצחון על המוות.

העתיד הינו מציאות קיימת.מציאות זו נצפית על ידי הרואים הרוחניים כלומר המקובלים הנביאים והצדיקים.העתיד הוא המימד העמוק והחבוי שמפעיל את ההווה:

 

"מה שיעשה לעתיד הולך הוא ונעשה בהווה תמיד ותכוף".[9]

עומק האירועים בהווה נובע מן העתיד שהולך ומתגלה בהדרגה בתוך הזמן ההסטורי.

שאיפות האדם אינן יכולות להתמצות בתיקון החברה:

בקטע שכותרתו היא "השאיפה העליונה" קובע הרב:

"אי אפשר לה לנשמת החיים שתהיה מסתפקת בבקשת סדרים מעשיים,תיקונים באורחות החיים והחברה,ובהטבות מדיניות וקיבוציות.אמת הדבר שבזמן שכל אלה הם במצב של כלכלה מנועה היא מכמה אמצעים שיוכלו לעזור לה להשלמתה החטיבית,אבל לא זאת היא מנוחתה ומגמת פניה".[10]

תיקוני החברה הם "אמצעים" לתיקון המהותי.מהו התיקון המהותי של החיים?

"השאיפה לשלמות האלוקית בהתפתחות כל כוחותיה של הנשמה במלוא עוזה,היא הכוח הרודה הדוחף את החיים הרוחניים לתעודתם".[11]

השאיפה להתקרב לשלמות האלוקית היא מהות הקיום.

מהות זו קשורה לתחיית המתים שלה קורא הרב:

"טל של תחיה".חיבור לטל זה:

 "הולך ומתגלה על ידי התעצמותה של הנשמה בזיוה המקורי".[12]

הכוח המניע את ההתפתחות האנושית הוא "התשוקה למקור החיים".

"החפץ האדיר של לאשתאבא בגופא דמלכא לשוב אל מקור המציאות העליונה הטהורה החופשית האיתנה במקור אין סוף נטוע הוא בכל היקום,בכל היצור כולו.והוא הכוח היסודי המגלגל את כל תנועת ההויה".[13]

השאיפה לתקן את חטא אדם הראשון ולגבור על המוות היא לא שאיפה הישרדותית אלא היא ביטוי להכרת האדם את עצמו כמותאם לאלוקות הנצחית.

"וזאת היא הכרה פנימית שרויה ברוח כל היקום"[14]

האלוקות היא "ההויה הנצחית" ולכן האדם שואף לחיי נצח.

זהו המעבר בין העולם הזה שחתום בחותם הזמניות לעולם הבא הכרוך בחיי נצח.

"השאיפה אל הדר הנצח מנצחת את המוות".[15]

בשיטת האר"י נקראית ספירת הכתר "אריך אנפין".

הרב טוען לקשר בין אריך אנפין לאריכות ימים:

"ראש לכל התרופות היא אריכות ימים.אריכות ימים בכדי השיעור המספיק לטבעו של אדם,הרוחני והחומרי האישי והמשפחתי העולמי והמדיני."[16]

הרצון לחיות יותר נובע ממקור החיים ה"אריך אנפין".

"אריכות החיים באה על ידי תיקון החיים".[17]

מדרגה זו היא ה"כלל" והמדרגה התחתונה המושפעת ממנה פרצוף ה"זעיר אנפין" הוא "הפרט".

הכלל הוא "המציאות בכל היקפה ,האדם ונשמתו ,ערך הרצון הטוב,והמוסר המוחלט בתכונת הנצח."

ומסכם הרב ש:"זה כבר כולל חלק חשוב מהתוכן של חכמת האלוקות והכרותיה הפנימיות".

כלומר חיבור לכל ממדי המציאות הוא "ערכו של הכלל" והוא המשמעות הרוחנית השורשית של החיים.

נצחיות זו אינה רק בתחום השאיפות של הפרט אלא היא מטרתו של עם ישראל עם הנצח.

"אומה נבחרה,אומה מופתית,אומה קדושה שבניה הם בנים לד',הסגולה מכל העמים,הם הם המצווים ..לא תתתגודדו,לא תשימו קרחה בין עיניכם למת,...לזה אנו נקראים..להעביר המוות שהוא חרפה לעם קדוש.."[18]

סדרת הקטעים "חיים עד העולם" שבה עסקנו במאמר זה מהוה פירוש לסוגיה בכתבי האר"י והרמח"ל:אורות העיניים וחטא אדם הראשון.ובלשון רמח"לית "הנקודים לפני השבירה".

הכרת הרקע הקבלי מסייעת באופן גורף להבנת הקטעים.ניתן אף לטעון שעיקרו של חלק ב' באורות הקודש הוא פרשנותו של הרב קוק לקבלת הרמח"ל והאר"י.

דוגמא קטנה זו מהוה בסיס לתחום רחב וחדש הדורש עיון רב והעמקה: שיטת הקבלה של הרב קוק,(בעיקר באורות הקודש חלק ב'),וקשריה עם הגות הרמח"ל.

 

 

המאמר יוצא כהכנה לקראת הוצאה לאור של ספרו של הרב עודד דוד:"אורות הרמח"ל"- ביאור על דרך השם של הרמח"ל בעקבות המשולש ההגותי קבלי : האר"י הקדוש-הרמח"ל- והרב קוק.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

________________________________________

[1] על העתידנות עיין ד"ר דוד פסיג, צופן העתיד - מבחן העתיד של ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות.

 

[2] פרוט עולמות אלה בדעת תבונות הוצאת פרידלנדר עמ' עח'- פא'.

[3] רמח"ל כללים ראשונים כלל ט'.

[4] שם

[5] אוה"ק ח"ב עמ' שפא'-"השחרור מיראת המוות"

[6] זו הסיבה שלמרות שהרמב"ם הזכיר את תחיית המתים כעיקר אמונה הוא אינו מוצא לה ביאור פילוסופי .

[7] הרב קוק מקשר את "מעשה בראשית" למדע,ואת "מעשה מרכבה" לתורת הסוד.שני התחומים מתקרבים ומתאחדים.עיין אורות הקודש ח"א עמ' ו' :"הארת מעשה בראשית ומעשה מרכבה".גם התובנות בדבר הארכת החיים משותפות למדע ולתורת הסוד.

[8] אורות הקודש ח"ב עמודים שעג' – שפה' .

[9] אוה"ק ח"ב עמ  שעג' .

[10] שם שעה' .

[11] שם .

[12] שם .

[13] שם שעו' התשוקה למקור החיים .

[14] שעז' "שאיפת הנצח" .

[15] שם .

[16] שפא'  "השחרור מיראת המוות" .

[17] שם .

[18] שם עמ' שפד'

לפרטים נוספים התקשרו
050-9790480

אנא השאר פרטים ונחזור אליך

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים