רב מזמר לחתונה- הרב המזמר
             לקביעת פגישה ללא התחייבות   
לחץ כאן

הרב המזמר: עודד דוד

חיפוש :

החגים בקבלת הרמח"ל

1/10/2014

החגים בקבלת הרמח"ל (ע"פ הספר "דרך השם")

פתיחה על החגים (מתוך הספר דרך השם):

" חגים

ה. ואמנם גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש, ונתנה להם ימי קודש מלבד השבת, שבהם יקבלו ישראל מדרגות ממדרגות הקידוש. אמנם כולם למטה ממדרגת השבת, השפעתו, וקידושו.

והנה כפי מדרגת השפעתם של הימים האלה, כן הוצרכנו לינתק מן העסק העולמי, וכפי זה הוא איסור המלאכות בהם. והיינו יום הכיפורים למעלה מכולם, ואחריהם ימים טובים, ואחריהם חולו של מועד, ואחריהם ראש חודש, ואין בו ביטול מלאכה אלא לנשים, ואחר כל זה חנוכה ופורים, שאין בהם ביטול מלאכה, אלא הודאה בחנוכה, ושמחה גם כן בפורים. וכל זה כפי ערך השפע הנשפע והאור המאיר הוא.

החגים הם חזרה על הזמן ההסטורי

ו. ואולם מלבד הקידוש הזה הנשער במדרגותיו כפי מדרגת קדושת הימים, יש עוד עניינים פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי עניינו. ושורש כולם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו.

והנה על פי זה נצטווינו בחג בכל העניינים שנצטווינו לזכר יציאת מצרים, כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאוד שנתקנו בו, וכמו שכתבתי למעלה, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, ועל כן נתחייב באותם העניינים כולם.

ועל דרך זה חג השבועות למתן התורה, וחג הסוכות לעניין ענני הכבוד. אף על פי שאינו אותו הזמן בפרט, אלא שקבעה התורה חג זה לזיכרון עניין זה, וכמו שכתוב "כי בסוכות הושבתי" וכו'. וכן חנוכה וכן פורים.

ועל דרך זה היו כל ימי מגילת תענית, אלא שנתבטלו מפני שלא היו ישראל יכולים לעמוד בהם, ונפטרו מהיות עושים זכר להם והתעוררות לאור המאיר.

ועתה נבאר המצוות האלה בפני עצמן".

ביאור הפתיחה על החגים:

החגים מדורגים לפי מעלת האורות המאירים בהם.השבת גבוהה מהחגים.

יום הכיפורים עולה על כולם. אחריו נמצאים הימים הטובים , חול המועד,ראש חודש חנוכה ופורים.

האורות היורדים לעולם בחגים, מהוים חזרה על ההארה שפעלה בעבר בזמן התרחשותם.

אותו האור שהאיר בעבר חוזר באותה נקודת זמן ומתקן את התיקון השייך לזמן זה.

שופר

ד. אך עניין השופר בראש השנה הוא, כי הנה ביום זה הקב"ה דן את כל העולם כולו ומחדש כל המציאות בבחינת הסיבוב החדש, דהיינו השנה החדשה. והנה נסדרים הסנהדראות ונערך הדין על כל היצור, כפי סדרי הדין העליון, וכמו שכתבתי בחלק ב', והקטיגור מזדמן לקטרג כפי עונותיהם של בני האדם.

והנה ציוונו הקב"ה לתקוע בשופר. והכוונה בו, להמשיך ההנהגה ברחמים ולא בתוקף הדין, ולערבב הקטיגור שלא יקטרג. והנה כבר ביארנו בחלק ב', שכמו שאין מידת הדין נותנת שיגיע טוב לבני האדם אם לא יזכו לו, כן מחוק המשפט עצמו הוא, במעשים מן המעשים שיעשו בני האדם, בהיגמלם הגמול הראוי להם לפי עניינם, שינוהג עמהם בכלל דינם ברחמים ובחמלה, ולא ידוקדק עליהם בדקדוק גמור. וכעניין מה שאמרו ז"ל "כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו" (ראש השנה יז). כי הרי זה מידה כנגד מידה: כמו שהוא מוותר, כך יוותרו לו, ונמצא שמתנהגים עמו ברחמים, וזה עצמו מידת משפט.

ואמנם לא המעשה הזה לבד ייגמל על דרך זה, אבל כל מעשה שתגזור החכמה העליונה עליו היותו ראוי ליגמל כך, ייגמל כך. ומכלל זה מצווה זו של תקיעת שופר שנצטוו בה ישראל להיות ממשיכים עליהם ההנהגה ברחמים, וכשישמרו אותה כראוי, זה יהיה הפרי שילקטו ממנה.

ואמנם פרט העניין, היחס אשר לתקיעת השופר עם המשכת הרחמים, תלוי בשורשי ההנהגה ויסודותיה כפי הדברים האמיתיים שלה. והכוונה בזה באמת, לעורר אבות העולם להתחזק בזכותם, לעורר את הרחמים, ולפייס מדת הדין, ולהגביר הטוב על הרע, ולכפות כוחות הרע, וליטול הכוח מהמקטרגים. ולהתכוון שישתמש האדון, ברוך הוא, מרוממותו להנהיג בשליטת ייחודו ולעבור על פשע.

וכל זה על ידי מצווה זאת, כשיתחבר עמה תשובתם של ישראל כראוי.

ופרטי כל עניין זה, כפי פרטי התיקון בדרכיו.

 

יום הכיפורים

ה. אמנם עניין יום הכיפורים הוא, שהנה הכין האדון, ברוך הוא, לישראל יום אחד, שבו תהיה התשובה קלה להתקבל, והעוונות קרובים לימחות, דהיינו לתקן כל הקלקולים שנעשו על ידיהם, ולהסיר כל החושך שנתגבר על ידיהם, ולהשיב השבים אל מדרגת הקדושה והקורבה אליו יתברך, שנתרחקו ממנו על ידי חטאתיהם. והנה ביום זה מאיר אור שבכוחו נשלם כל זה העניין.

ואמנם הוא אור שלקבל אותו צריך שישמרו ישראל מה שנצטוו ליום זה, ובפרט עניין העינוי, שעליה מתנתקים מן הגופניות ניתוק גדול, ומתעלים במקצת אל בחינת המלאכים.

ושאר כל פרטי הדברים, כפי פרטי התיקון.

יום הכיפורים הינו צום המעלה אותנו אל פנימיות הבינה שהיא כנגד מדרגת "נשמה".

נצטט מספר פרי עץ חיים:

"וכבר נתבאר לעיל, כי בכל ימות השנה, ע"י אכילתו ושתייתו הגופנית, שאנו מברכין כמה ברכות, כמו המוציא וברכת המזון וכיוצא בהם, הנה על ידיהן, אנו ממשיכין שפע ומזון אמא עלאה אל מלכות רחל נוקבא דז"א, (כי אכילה גי' אדנ"י ע"ה) וגם היא אכילה גופנית, מן חיצונית הבינה כנ"ל. אך ביוה"כ, אנו נותנין לה אכילה ושתיה, ושארי דברים מסוד הפנימית דבינה, שהם ה' קולות, כי אז עולה היא עד בינה ממש, לכן אנו מתענין ביה"כ, כדי להמשיך אליה אכילה ושתיה, בסוד ה' קולות הפנימית, שהם ה"ג מאימא ג"כ."

ביום זה "התשובה קלה להתקבל".על ידי העליה למדרגת הבינה אנו מקיימים "ושב לבבו ורפא לו" מסירים את החושך שדבק בנו,ושבים לקירבת הבורא יתברך, המתאפשרת על ידי התדמותינו למלאכים ו"ענין העינוי שעל ידו מתנתקים מן הגופניות ניתוק גדול".

התפילות מעלות את ה"נוקבא" – מלכות אל הבינה, באופן מודרג עד השיא בתפילת מוסף אל כתר שבבינה:

"סדר עליית יה"כ - הד' תחתונים בחי' רחל, עלתה בראש תבונה ע"י קדושת היום, בחי' ד"ת דאמא. ובתפלת ערבית, אנו מעלין את רחל למלכות שבבינה, שהיא ד"ת דאמא. ובתפילת שחרית, אנו מעלין לרחל לחג"ת דאמא, ובחזרה לדעת שלה, ובמוסף לחו"ב שלה, ובחזרה לכתר שלה." [1]

 

דרך השם חלק רביעי

פרק ח - במצוות הזמנים

חמץ ומצה

א. עניין החמץ והמצה הוא, כי הנה עד יציאת מצרים היו ישראל מעורבים בשאר האומות גוי בקרב גוי, וביציאתם נגאלו ונבדלו.

והנה עד אותו הזמן היו כל בחינות גופות בני האדם חשוכות בחושך וזוהמה שהיה מתגבר עליהם, וביציאה נבדלו ישראל, ונמצאו גופותם ליטהר ולהזדמן לתורה ולעבודה.

ולעניין זה נצטוו בהשבתת החמץ ואכילת המצה. והיינו, כי הנה הלחם שהוכן למזון האדם הוא משתווה באמת אל המצב הנרצה באדם, ועניין החימוץ, שהוא דבר טבעי בלחם, לשיהיה קל העיכול וטוב הטעם, הנה גם הוא נמשך לפי החוק הראוי באדם, שגם הוא צריך שיהיה בו היצר הרע והנטייה החומרית. אמנם לזמן מיוחד ומשוער הוצרכו ישראל להימנע מן החמץ וליזון ממצה, להיות ממעטים בעצמם כוח היצר הרע והנטייה החומרית, והגביר בעצמם ההתקרבות אל הרוחניות. ואולם שיזונו כך תמיד אי אפשר, כי אין זה הנרצה בעולם הזה.

אך הימים המשוערים לזה ראוי שישמרו זה העניין, שעל ידי זה יעמדו במדרגה הראויה להם. והנה זה עיקר עניינו של חג המצות.

ושאר מצוות הלילה הראשונה, כולם עניינים פרטים מקבילים לפרטי הגאולה ההיא.

פסח:

ב"מאמר החוכמה"[2] מסביר רמח"ל ש"מאחר שסבלו ישראל העינוי והשעבוד הגדול שסבלו, נתפייסה מידת הדין ונשאר המקטרג העליון בלי טענה,ונזמנו ליאור באור העליון". הסבל משתיק הקטרוגים ולכן אור גבוה מאיר בכל שנה בליל הסדר.

אורת נכנסים במהירות והאדם עובר בבת אחת מתוך הארה אלוקית ב"התערותא דלעילא" (כלומר ביוזמת הבורא ולא ע"י עבודתינו), מ"מוחין דקטנות" (ז"א בעיבור) ל"מוחין דגדלות"

(ז"א בגדלות ראשון ושני).אנו עוברים מתודעה רגילה מוקטנת לתודעה רוחנית מורחבת ומוגדלת.

האור שנכנס בבת אחת נעלם אחרי ליל הסדר וחוזר באופן מודרג יום יומי בספירת העומר.

עד יציאת מצרים היה עם ישראל מעורב עם האומות ומצוי ב"חושך וזוהמה שהיה מתגבר עליהם" ,וביציאת מצרים נבדל העם ו"ונזמנו גופותם להיטהר".בדרך כלל החמץ טוב לאדם בהיותו תפיחה המסמלת את התפתחות היצרים והנטיות לחומר ,אך לשם ההבדלות מן החומר יש צורך לאכול שבעה ימים מצות :

"להיות ממעטים בעצמם כוח היצר הרע והנטייה החומרית, והגביר בעצמם ההתקרבות אל הרוחניות. ואולם שיזונו כך תמיד אי אפשר, כי אין זה הנרצה בעולם הזה.".

הלחם מסמל את האדם שיצריו פעילים (חמץ כנגד יצר הרע), והמצה את האדם בראשוניותו הטהורה והמקודשת כמצה שעדין לא טפחה.

כל מצוות הלילה מקבילות לתהליך הפסיחה הרוחנית או "הדילוג" שהתרחש בליל יציאת מצרים.זוהי עליה רוחנית פתאומית בהופעת הארה ממרומים.הארה זו גרמה ל"קפיצה" רוחנית מהירה והיא מתרחשת בכל שנה ושנה מחדש.

 

"סוכה ולולב

ב. עניין הסוכה והלולב הוא, כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את ישראל, מלבד תועלתם בגשמיות, שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם, עוד הייתה תולדה גדולה נולדת בהם בדרכי הרוחניות. והוא, כמו שעל ידי העננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ, כן היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד, נבדלים מכל העמים, ומנושאים ומנוטלים מן העולם הזה עצמו, ועליונים ממש על כל גויי הארץ.

ודבר זה נעשה בשעתו לישראל, להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם, ונמשכת תולדתו זאת לכל אחד מישראל לדור דורים. שאמנם אור קדושה נמשך מלפניו יתברך, ומקיף כל צדיק מישראל, ומבדילו מכל שאר בני האדם, ומנשאו למעלה מהם, ומשימו עליון על כולם, ומתחדש דבר זה בישראל בחג הסוכות על ידי הסוכה.

ואור השם ב"ה מאיר על ראשם של ישראל ומעטירם באופן שתהיה אימתם נופלת על כל אויביהם, על ידי נטילת הלולב ומיניו, והוא מה שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" (דברים כח י). וכבר היו משיגים זה העניין בגילוי מיד, אילו לא היו החטאים מונעים אותו. אמנם על כל פנים מזדמן הדבר לצאת לפועל בזמנו.

ועל ידי פרטיות מצוות הלולב בנענועיו והקפותיו, משתלם עניין זה, להתחזק שליטת השם ב"ה על ראשם של ישראל, ולהפיל אויביהם לפניהם ולהכניעם תחתם, עד שהם בעצמם יבחרו להיות להם לעבדים.

והוא העניין שנאמר "אפים ארץ ישתחוו לך" וכו', "והלכו אליך שחוח כל בני מעניך" וכו'(ישעיהו ס יד), כי כולם ישתעבדו להם וישתחוו להם, לקבל על ידם אור מאור השם ב"ה השורה עליהם. והנה תשפל כל גאוותם, וייכנעו תחת ישראל, וישובו על ידם אל עבודתו יתברך.

ולזה הולך כל עניין הלולב בפרטיו, וכמו שכתבתי."

ביאור הקטע :

אור מקיף הינו אור שאינו יכול להכנס בכלי מפאת גודלו וקדושתו.זוהי המדרגה הרוחנית שנמצאת בעל מודע של האדם ועדין לא ירדה אל תוך המודע.ענני הכבוד שליוו את עם ישראל במדבר הם אורות מקיפים והם גרמו לישראל שיהיו בתקופת המדבר "מנושאים,ומנוטלים מן העולם הזה",כלומר נמצאים בתוך השראת האור המקיף הגורם להם לחוות את גילוי עולם הבא בעולם הזה,וראיית העולם הזה כלא ממשי באופן יחסי.

סכך הסוכה הינו אור מקיף השראתי "אור קדושה נמשך מלפניו יתברך ומקיף כל צדיק מישראל ומבדילו משאר כל בני האדם, ומנשאו למעלה מהם".

אור המקיף "מסמא עיני החיצונים" ומפחיד את הסיטרא אחרא ואת אוייבי ישראל.עוצמתו המרוכזת של האור המקיף דוחה בבת אחת ובאופן נחרץ את הצד החייתי בהמי של האדם,ומכווצת את הקליפה והרע.

הלולב הינו כמן חרב המפילה "אוייביהם לפניהם ולהכניעם תחתם".פחד זה הינו כח אוניברסאלי שישראל משרים בעולם מתוקף תפקידם להשיב את העמים כולם לעבודת הבורא.

זהו הפן האוניברסאלי של חג סוכות שבו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם.מספר הפרים המוקרב בסוכות פוחת והולך עם התקדמות הימים,וזה מבטא את התהליך של ירידת האור לעולם,וטשטוש תכונות העמים .טשטוש זה יאפשר להם להתקרב לשבע מצוות בני נח שהן הדרגה הרוחנית אוניברסלית העתידה להתקבל על ידי העמים בימות משיח.פסח עוסק בהבדלות עם ישראל :זהו חג פרטיקולרי לאומי, וסוכות בהשפעתו של העם על הגויים – חג אוניברסאלי.

הרמח"ל מתמקד בשלושה אלמנטים:

אור המקיף של הסוכה,ארבעת המינים כמטילי אימה על הגויים ,וההשפעה על הגויים.

פירושו של הרמח"ל שונה מזה הנזכר בספר הכוונות לאר"י ויש הטוענים שספר זה לא היה בפני הרמח"ל ולכן כתב כוונות משלו.

רעיון הבטחון לישראל וחוסר הפחד נזכר בזוהר:

"בסוכות תשבו שבעת ימים מצווה זו לישב בסוכה והרי ביארנו בשביל להראות שישראל יושבים בסוד האמונה בלי פחד כלל"[3] ושם:

"בכל ימי החג מקריבים ישראל פרים כנגד אומות העולם...בכל יום ויום יקיפו אותך שבעה הימים העליונים לברך אותך,ויתנו לך שבעים חלקים בכל יום כנגד השבעים פרים שמקריבים בחג.."[4]

אור הסוכה כאור מקיף:

"בא וראה בשעה שאדם יושב בדירה זו שהיא צל האמונה(צילא דמהימנותא) פורסת השכינה כנפיה עליו מלמעלה..".[5]

כאמור פירושי הרמח"ל הם פירושים מקוריים על רקע דברי הזוהר בסוגיות אלו.

 

חנוכה ופורים

ג. עניין חנוכה ופורים הוא להאיר האור המאיר בימים ההם, כפי התיקונים שנתקנו בם. חנוכה, בתגבורת הכוהנים על הרשעים בני יון, שהיו מתכוונים להסיר ישראל מעבודת ה', ונתחזקו הכוהנים, ועל ידם שבו לתורה ולעבודה. ובפרט עניין המנורה לפי תיקוניה, שהיו הקטרוגים נגד ענינה, והחזירום הכוהנים על בורים.

ופורים - לעניין הצלתם של ישראל בגלות בבל, וחזרת קבלת התורה שחזרו וקבלו עליהם לעולם, כמו שאמרו ז"ל "הדור קבלוה בימי אחשורוש" (שבת פח).

ופרטי העניינים כפי פרטי התיקון.

חגים מ"דרבנן" הקשורים למאבקינו בגלות בתרבות המקיפה אותנו.

חנוכה מתרחש אומנם בארץ ישראל אך בשליטת התרבות היוונית.החזרת המנורה היוותה הגברה של אור הקדושה שנחלש בהשפעת היוונים.בחג זה מתוקנת ספירת ההוד הנמצאת "למטה" באילן הספירות ולכן "נר חנוכה למטה מעשרה טפחים".החג בן שמונה ימים בשל היות ספירת ההוד הספירה השמינית.

היא מתרחשת בלילה הגלותי ולכן מצוות הנר בלילה.

ההוד הינו חלק מהנה"י , הירכיים הדוחפות כלפי חוץ והדבר קשור לתרבות החיצוניות היוונית

שדגלה ביופי הגוף אסטטיקה ופילוסופיה מדעית חיצונית.

החזרת המנורה מבטאת את החשיבה היהודית "אור ישראל" השכל האמוני,המאיר מלמעלה אל תוך החושך של השכל המדעי היווני החשוך "חושך זה יוון".

פורים:

ישראל ניצלו מתרבות ההדוניזם הפרסית בראשות אחשוורוש השיכור.זוהי הצלת ישראל מגזירת ההשמדה ההמנית .בפורים קיבלו היהודים את התורה מחדש. כתיקון למעמד הר סיני שבו הבורא "כפה הר כגיגית"[6] ונתן לנו את תורתו.

בריבוי אור שיש בו מימד "כפייתי",מתקיים הפורים כאקט של קבלה מרצון. דווקא בתוך היעדר גילויים של ניסים גלויים אסתר בבחינת "הסתר אסתיר פני",מתאפשרת קבלה משוחחרת של עבודת השם.

פורים מתרחש בשבעים השנים שבין בית ראשון לשני. העם "ישן" מבחינה רוחנית (שינת ז"א) ואינו שופט ומבקר את עצמו.מרדכי ואסתר והגזירה הנגזרת על ישראל מעוררים את העם לתשובה.

 

 

________________________________________

[1] פרי עץ חיים ,יום הכיפורים.

[2] מאמר החכמה מהדורה מצולמת דפוס לאדז תרע"ג –ענין סדר ליל פסח.

[3] זוהר מתורגם לפרשת אמור הוצאת יהודה יודל רוזנברג כרך א' עמ' 128.

[4] שם עמ' 122.

[5] שם עמ' 125.

[6] ע"ז ב ע"ב.

לפרטים נוספים התקשרו
050-9790480

אנא השאר פרטים ונחזור אליך

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים