תקציר- הספירות ( 7 תחתונות וקצת על חכמה ובינה).

הרב עודד דוד

שמותן הם :חסד ,גבורה, תפארת,נצח,הוד,יסוד,מלכות.שמות אלו מתבססים על הפסוק:"לך ה' הגדולה הגבורה והתפארת הנצח וההוד, כי כל בשמים(יסוד נקרא כל), ובארץ" (מלכות נקראת ארץ).

חסד:

חסד פירושו אהבה.זוהי ספירה בתחום הרגש ואין בה את המודעות שיש בשלושת הספירות הראשונות.ברגש אין מודעות אך יש בו חום והתפשטות.הרגש מתקרב אל הזולת ואינו כפוף לתהליך השכלי האיטי,הוא מהיר וישיר יותר מהשכל ובכך יתרונו.למרות זאת השכל בעל המודעות נקרא "המאור הגדול", והרגש נקרא "המאור הקטן"(הרב קוק).מיקומה של ספירת החסד בגוף הוא צד ימין בין הכתפים לחגורה כלומר צד ימין של מרכז הגוף.

אדם שמאירה בו ספירת החסד פתוח לכל האהבות:אהבת המלאכה("אהב את המלאכה ושנא את הרבנות"),אהבת הזולת("ואהבת לרעך כמוך"),אהבת ישראל, אהבת השם("ואהבת את השם אלוקיך"), אהבת אשתו("אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו")  וכו'..

ספירה זו היא כנגד אברהם אבינו ,שמידתו הכנסת אורחים המתאפשרת על ידי חיבור רגשי ולב פתוח.זוהי ספירת הפתיחות הרגשית."תתן אמת ליעקב חסד לאברהם". אברהם אוהב את הכול.הוא מארח שלושה מלאכים שנדמו לו כערביים עובדי עבודה זרה,הוא מתפלל על אנשי סדום הרשעים.מידתו היא מידת החסד.התנהגותו ספונטנית ולא צפויה כיאות לבעל חסד.הוא יוצא במפתיע לארץ ישראל "לך לך מארצך..",הוא מחליט במפתיע על העקידה ועוד.ספירת החסד יוצרת ספונטניות שאצל אברהם אבינו נובעת מאהבת השם בלתי גבולית ואיתנה.העדר כוח הצמצום אצל אברהם יוצר דמות מפתיעה נועזת מהירת החלטה ומסורה במסירות אינסופית .ספירת החסד נמצאת בקו ימין- "קו החסד" הכולל את ספירות חכמה –חסד-נצח ,הקשורות ל"התקרבות".

גבורה:

ספירת החסד מולידה את הרצון של הנפש להתפשט כלפי חוץ:

 "כוח ההתפשטות",להתחבר ולהתמזג עם מה שמחוץ לאדם.מיקומה בגוף - צד ימין בין הכתפיים לחגורה..

בניגוד לחסד,הגבורה הינה הספירה ההפוכה, המולידה באדם את הרצון להצטמצם.

זהו "כח הצמצום".

אדם פזרן הנגמל מפזרנותו לא מאפשר לרצונו להמשיך להתפשט כלפי עניינים כלכליים .הוא גובר על נטייתו הטבעית ומצמצם את עצמו.על ספירה זו ניתן לומר:"איזהו גיבור הכובש את יצרו".

גבורה מפותחת תאפשר לאדם להתנגד באופן רגשי לדברים שאינו מאמין בנכונותם ,או שאינם ישרים ורצויים.

ספירה זו היא כנגד יצחק וזאת בשל העובדה שהוא צמצם את רצונו האישי  

ולהסכים למעשה העקידה .יצחק אינו יוצא מארץ ישראל והוא מצומצם בגבולותיה."וישב יצחק בארץ הנגב –מנוגב מדרכו של עולם".(מדרש).

הוא אינו מחדש דבר ,אלא חופר מחדש את הבארות שחפר אביו אברהם.תכונתו הוא תכונת הסידור והביסוס.בספירה זו מימד של כוחנות ותקיפות.

ספירה זו היא ספירת היראה "פחד יצחק" .בעל תכונת היראה, נסוג אחור בעקבות יראת השם הנופלת על לבבו בשל הרגשת הנוכחות האלוקית .

היראה יוצרת מוטיבציה של חובה ומחויבות.בספירת הגבורה פועלים כי "צריך" ולא מתוך חשק או דחף.

משנה על גבורה-

            פרק א' משנה יב':

ארבע אש ממים חקק וחצב בה

כסא הכבוד שרפים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת

ומשלושתן יסד מעונו

שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט.

ביאור המשנה:

ארבע:

משנה זו עוסקת בספירת הגבורה ובמימדים היוצאים ומשתלשלים ממנה.

ספירת הגבורה שורשה ביסוד האש והיא הרביעית לפי מנין ספר יצירה(חכמה,בינה ,חסד ,גבורה).לכן היא "אש ממים".

אש ממים:

כח הגבורה נמשך מהחסד.האוהב רוצה לפעול בחום ובמאמץ כלומר בגבורה למען אהובתו,האהבה –המים,יוצרת את הגבורה –האש ,בבחינת "איזהו גיבור הכובש את יצרו".

ובאופן אחר :

הצמצום העצמי ושימת הגבולות (יראה ,וגבורה),נובעים מהאהבה.אהבת השם מביאה לדיוק והקפדה במצוות,כלומר להתגברות על הטבע  האישי צמצום ודיוק.כך גם הלב החם נובע מהמח הקר(שכל מוליד המידות),הקיץ החם  נובע מהחורף הקר ,והצמח נבנה בחורף ומתגלה בבשלות בקיץ.

"החסד נקרא מים שהוא מחכמה,וגבורה נקרא אש שהוא מבינה"(גר"א).

יסוד האש מושך כלפי מעלה והמושפע ממנה הוא מי  ש:" שאין רצונו להיות בישוב עולם הזה רק בעולם הבא והוא חלק של הפרושים והשוכנים במדבריות.." (גר"א).כלומר ,האש מוציאה  את האדם מהעולם, והמים מחברים ....האש מושכת למעלה, והמים מורידים ומיישבים.האש מעוררת והמים מרגיעים.

המשך המשנה  מתאר את המציאויות שנולדות ומשתלשלות מהאש של ספירת הגבורה

מלאכים וכיוונים:

ספירת המלכות "שהיא סוד כסא הכבוד עיקר בניינה מהאש הגבורה"(פרי יצחק).

המלכות מקבלת אורות ט' ספירות שמעליה והיא ככסא שהאדם יושב עליו.

המלכות היא כתר לכל הבריאה כלומר לעולמות בי"ע(.מלכות דאצילות היא כתר דבריאה.)הבריאה היא כסא לאורות האצילות והיא מבטאת ומגלה את האלוקות שבאצילות.

"שרפים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת":

המלאכים נמצאים בעולם היצירה והם בעלי מדרגות שונות.ישנם אלפי שמות מלאכים בדרגות איכויות ותפקידים שונים.הם נזכרים בתנ"ך בתלמוד ובכתבי קבלה שונים.בספר יצירה מצויינות רק ארבעה מדרגות.

  סדרן   ע"פ הגר"א:  

שרפים:בינה שביצירה.

אופנים: בת"ת(תפארת) שביצירה.

חיות הקודש: מלכות שביצירה.

סידור אחר ע"פ הרמ"ק:

הרמ"ק מתנגד לסדר הרמב"ם בענין המלאכים(מופיע בהלכות יסודי התורה), ולסדר של ספר "ברית מנוחה". הוא בונה סדר אחר  המיוסד ע"פ הרשב"י ב"תיקוני הזוהר".

שרפים- כנגד נשמת האדם וספירות כח"ב.

חיות –במדרגת רוח וספירות חג"ת נה"י .מדרגה זו נקראת גם מלאכים ובה נכללים ארבעת המלאכים המוכרים יותר.

מיכאל – פני אריה שבמרכבה ,ספירת החסד והאות יו"ד.פירוש שמו מי-כאל,כלומר הוא כמו האל שפועל מתוך אהבה וחסד.היסוד שלו הוא  –מים.

גבריאל –פני שור שבמרכבה ,האות ה"א,וספירת הגבורה.שמו מעיד עליו :גיבור.

היסוד שלו הוא -אש.

אוריאל- פירוש שמו אויר- אל והוא כנגד יסוד האויר ,האות ו"ו וספירת התפארת.

רפאל- מלאך העוסק ברפואה.הוא קשור למלכות ,האות ה"א (התחתונה) ויסוד העפר.

כל אלו בעולם היצירה בז"א שלו ובמדרגת "החיות".

אופנים:

שורשן במלכות,אות ה"א תחתונה ומדרגת נפש.

המושג "מלאכים" לפי הרמ"ק הוא חלק מ"חיות".

"ומשלושתן יסד מעונו":

למרות שבי"ע נובעות מיסוד האש המחצין בבי"ע את אצילות,יש בבי"ע כלומר בבריאה כולם את שלושת היסודות: אש, מים ,אויר.

כך הוא בתהילים קד':

ג  המקרה במים,    עלייותיו:
השם-עבים רכובו;    המהלך, על-כנפי-רוח.
ד  עושה מלאכיו רוחות;    משרתיו, אש לוהט.
ה  יסד-ארץ, על-מכוניה....

 אנו רואים שכבר בתהילים מופיעים שלושת ואולי אף ארבעת היסודות(הארץ היא- עפר).

המלאך מיכאל- מים.גבריאל- אש,אוריאל- אויר.כל הבריאה בנויה מיסודות אלו.

המים –פנים, רגוע ,וזורם.

האש –פעילה מעוררת ושורפת.

האויר- ממצע,מאזן וגמיש.

יסוד האדמה או העפר-מקרקע, מוביל לעשיה ומימוש, ומקבל את שלושת היסודות אש מים ורוח.

 שלושה קוים:

עשר ספירות בלימה,במספר עשר אצבעות

חמש כנגד חמש,וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור.

ביאור המשנה:

משנה זו עוסקת בקשר שבין עשר הספירות לשלושה קוים אנכיים בחלוקת הספירות.כאן ניתן להבין את הקשר בין השלוש לעשר.

עשר אצבעות:

הספירות הן מעשה ידיו של הבורא וכלי אומנותו,ככתוב "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך".

שלושה קוים בספירות:

הספירות בנויות בשלושה קוים.

קו ימין קו החסד כולל את ספירות חח"נ – חכמה ,חסד, נצח.

קו שמאל כולל את ספירות בג"ה-בינה ,גבורה,הוד.

קו האמצעי כולל את ספירות כתי"מ-כתר(או דעת),תפארת יסוד מלכות.

כל ספירה בצד ימין נוטה אל ההתחברות הנתינה והאהבה..

כל ספירה בצד השמאלי נוטה אל הכווץ והצמצום..גבולות..

קו האמצע "קו הרחמים" מקצתו נוטה לחסד ומקצתו לגבורה, והוא מאזן בין שניהן.

ישנה נקודה משותפת לחברי הקו הימני:

חכמה היא האינטואיציה והיא מתחברת באופן "ימני" ספונטני לדברים בתחום ההשגות,החסד מתחבר באופן של אהבה בתחום הרגש,והנצח באותו אופן בתחום היצרים..המוטבע.

בקו שמאל:

הבינה מציבה גבולות שכליים,הגבורה התנגדויות וגבולות רגשיים,וההוד מעמידה גבולות על ידי קיבוע הצד הזהיר במוטבע ,כלומר באופי ובטבע האדם.

ובקו האמצע:

בכתר איזון על שכלי על מודע,בדעת איזון במודעות,בתפארת איזון רגשי,וביסוד איזון יצרי,(איזון בין אגרסיות לתשוקת התחברות טבעית).

המלכות היא האני ההשרדותי המאחד באיזונו את קו ימין ושמאל.

בחלוקה לשני קוים הסדר שונה.

ימין: כתר חכמה חסד תפארת ונצח.

שמאל:בינה גבורה הוד יסוד ומלכות.

לפי חלוקה זו ניתן להבין את דברי ס"י :

עשר אצבעות חמש כנגד חמש"."

כלומר חמש ספירות בימין וחמש בשמאל,יחד הן יוצרות את המתח שבין פתיחות  וחוסר גבולות ימניים, לנוקשות וגבולות בשמאל.

המקובל יושב ומתבונן באצבעות ידיו.הוא הוגה בספירות העומדות בעולם האצילות

בשני קוים שבכל אחד מהם חמש ספירות.הידים משמשות כמושא התבוננות

גם בברכת המזון מתבוננים בידיים ואומרים "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון".

פסוק זה נקרא בחז"ל אחרת:

פותח את יו"דך ..עשר האצבעות שהן כנגד היו"ד עשר ספירות.

הגבולות של קו שמאל משמשות כהתבוננות בתחום "הדין" המגביל את כוחות הטבע מלהתפרץ,ואת האדם מלחטוא.

החסדים של קו ימין מעוררים הזדהות והארה השורה על האדם בהתבוננותו בהארת חסדי הבורא האינסופיים המצויים בפנימית כל רובדי הבריאה.

העמדת המציאות האישית בשתי עמודות של ניגודים ,מאפשרת הבנות רבות.מהו הטוב שבי ומהו ההפוך?מהו כוחי המרכזי ומהו המשני ?ועוד..

תפארת

היא מאזנת את השפעות החסד והגבורה.זוהי ספירת האיזון.האדם זקוק לכוח מאזן בין התקרבות להתרחקות, בין זרימה לעצירה,ובין אהבה ליראה.ספירת התפארת מפעילה את האיזון הזה.

היא גם כנגד יעקב אבינו.

אברהם נטה לימין ולכן היתה לו פסולת- ישמעאל.

יצחק נטה לשמאל ולכן פסולתו היא עשו.שניהם היו טיפוסי עוצמה ולכן רק יעקב שרכש את תכונות אביו וסבו כאחד נועד להוליד את יב' שבטי עם ישראל שכולם שלמים .ליעקב לא היתה פסולת ואיזונו שרה על בניו "מיטתו שלמה".לכן עם ישראל נקרא על שמו.אצל יעקב אין פסולת.ספירה זו היא ספירת האיזון,הנמצאת ב"קו האמצעי".האיזון מוחלש ביחס לעוצמה וזהו יתרונם של אברהם ויצחק הקודמים ליעקב.לכן סיפור חיי יעקב הינו סיפור של מאבק עם הרע.בתחילתו של המאבק יעקב אבינו נמצא בנקודת חולשה אך במשך השנים הוא עובר  לנקודת חוזק,ואז הוא מקבל את השם ישראל.ניתן לומר בהכללה גסה שבאופן יחסי טיפוס עוצמה אינו מאוזן, וטיפוס איזון אינו עוצמתי..

ספירה זו נקראת גם "גופא" כי היא מהוה מרכז לששת הספירות חג"ת נה"י.כלומר היא מאזנת את חו"ג (חסד וגבורה ), אך גם מעבירה את שיפעם לנה"י (נצח הוד יסוד) שמתחתם, כלומר מאזנת בין רגשות לביטוים בעשיה.

ספירת תפארת נקראת "פאר" בשל תכונתה המייצגת את רגש היופי וההרמוניה..

היופי בנוי מחלקים העומדים בהרמוניה וזהו יופיה של התפארת המשלבת את ששת חלקי הו"ו קצוות- ששת הספירות העומדות במרכז אילן הספירות.

ספירת התפארת שייכת גם לתורה המאזנת בין שני הקצוות אהבה ויראה

כלומר, התורה מלמדת את האדם למה להתחבר וממה להתנתק,בכדי להגיע לאיזון.

כינוי נוסף: ספירת האמת.האמת שמה כל מימד במקומו, ומבדילה בין עיקר לטפל,ועליה נאמר "תיתן אמת ליעקב".

תוספות:

3 הרגשות הגבוהים מזככים את היצרים.

מיותר הוא רגש לא מפותח שנפל לחומר וירד מדרגה.

יש איזון בכל תחום- קשב מאוזן,עשיה מאוזנת,לב מאוזן..

ששת הספירות בחלל:

עומק רום ועומק תחת,עומק מזרח ועומק מערב,עומק צפון ועומק דרום

שישיית עומקים זו מלמדת על ששת הכיוונים בחלל:ימינה ושמאלה,קדימה אחורה,למעלה למטה.נסביר זאת בטבלה

ששת הכיוונים הם כל החלל הפיזי והם מסומלים בששת הספירות.אלו הם גם

כיוונים לכוונה

שיטת הכיוונים של ספר יצירה רואה את האדם עומד כמו הכהן המברך את העם בבית המקדש כשפניו למזרח,גבו למערב,ימינו לדרום ,ושמאלו לצפון

בבית המקדש עמד הכהן עם הגב למערב.במערב עומד קודש הקדשים ממנו שואב הכהן את הכח לברך את ישראל המערב מסמל את שקיעת השמש כלומר את הלילה הלא ידוע.הגב של האדם "האחור" הוא הצד שהאדם אינו רואה ולכן הוא מבטא את התת מודע.שיטות טיפול רבות עוסקות ברגשות הנרשמים בגב האדם ,"וראית את אחורי ופני לא יראו",פסוק זה עוסק בפן האחורי העקיף והלא ישיר של המציאות.בצד ימין שלו(דרום- וספירת החסד) נמצאת המנורה המסמלת את החכמה ולכן "הרוצה להחכים ידרים".בשמאלו של הכהן(צפון-וספירת הגבורה) עומד  שולחן הפנים והוא מבטא את הכלכלה ולכן "הרוצה להעשיר יצפין".מולו בין השולחן למנורה באמצע (מזרח-וספירת התפארת) עומד מזבח הקטורת המסמל איזון בין רוחניות לגשמיות

הימין של האדם- מבטא את האהבה וההתחברות .אהבת המלאכה,אהבת ישראל ואהבת השם

השמאל מבטא את ההתגברות וההתנגדות לטבענו החומרי "איזהו גיבור הכובש את יצרו

הצד האחורי (במערב) הינו הצד הלא מודע והצד הקדמי(במזרח) הינו המודע

למעלה מסמל התעלות ולמטה- ארציות

השטח כולל ארבעה כיונים שכל זוג מקביל הוא מנוגד

לשלושת הצירים גם פירוש על  פי הספירות

כיוונים אלו הם מימדי נפש שבהם יש אתגר רוחני והארה,והם מצביעים על הקשר שבין כוונה לכיוונים.

מבחינת המרחב,משנה זו עוסקת בקוביה.היא בת שש צלעות ומרכז.

דופן ימין- חסד,דופן שמאל – גבורה,דופן אחורית מלכות ,דופן קדמית- יסוד,גג הקוביה –נצח,רצפת הקוביה הוד.

כך אנו מתארים את העולם כמערכת ניגודים וקונפלקטים שהבנת פנימיות התורה מיישבת אותם ומביאה להרמוניה ביניהם.

לסיכום:

ההתבוננות של משנתינו בנויה כך:

חכמה בינה כשני צורות הסתכלות

כתר מלכות כטוב ורע

וששת ספירות הלב והרגש כעולם הניגודים המושפע ממה שתחתיו וממה שמעליו.

ששת אלפי שנה הסטוריה-רמחל וקוק .

נצח והוד

קשורים לירכיים.ירך ימין- נצח,וירך שמאל –הוד.

הירכיים דוחפות את האדם קדימה ,לכן הנצח וההוד הן כוחות רגשיים הקרובים יותר למעשה.חג"ת הם הרגש הטהור,חווית הרגש עצמה, ונה"י (נצח הוד יסוד) הם צמצום של הרגש לכוון המעשה.אדם אוהב תחום מסוים אך אינו עושה דבר לממש את אהבתו.הרגש גואה בקרבו ו"נשפך" כלפי חוץ.עודף הרגש דוחף אותו לחפש דרך לממש את עניינו האישי במציאות.הוא הופך ברגשותיו את הרגש לרעיון מעשי שיבטא את רגשותיו.בתחום הפרסום בוחרים משפט חזק, "סלוגן" שיבטא את הרגש שאותו מעוניינים לבטא בפרסומת ולהעבירו אל הקונה.זהו משל לדרגת הנה"י.גם בספירות האהבה שבספירת החסד דוחפת את השפע באמצעות ספירת הנצח  לכיוון המלכות והעשייה..

דרגת הנה"י מהוה מעבר בין הרגש- דרגת הרוח ,לבין המעשה- המלכות..

מעבר זה הינו בעל אופי יותר יצרי מאשר הרגש הטהור,ולכן משכן היצרים:יצר האכילה והמין הינו בנה"י.זוהי דרגה שהמקובלים מכנים "נפש".

בנה"י שוכן גם ה"מוטבע.

ניתן לחלק את הספירות כך:

חב"ד – מושכל.

חג"ת – מורגש.

נה"י – מוטבע.

המוטבע:

 הינו המישור של הטבעיות,עליו נאמר "אלמלא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול "(עירובין ק).
למימדים הטבעיים ישנם מסרים שכדאי להקשיב גם להם.לכן במקביל ל"מוסר האלוקי" שנמסר בתורה ומגיע מלמעלה למטה,קיים גם "מוסר טבעי" הבא מלמטה למעלה כלומר מתוך האופי המוטבע של האדם.תכונה טבעית כגון ביישנות היא בסיס טוב למידות טובות ורבות ...צניעות ענווה.."ישראל ביישנים רחמנים וגומלי חסדים",ראשי תיבות גבר.הנה"י הוא גם לפעמים(לפחות בצידו המואר),דרך ארץ שקדמה לתורה,ולכן יש צורך להיות "בן אדם" לפני שמבינים את התורה-"דרך ארץ קדמה לתורה".

נצח – הוא כנגד משה, וההוד – כנגד אהרון. שניהם ניהלו את עם ישראל במצרים ובמדבר.קשרם לחיי המעשה  של חיי כלל ישראל מחברים אותם לנה"י.האבות נמצאים בשלב יותר ראשוני של החג"ת,שבו יוצרים את שורשי העם,ומשה ואהרון שושביני השכינה בקרבתם למעשה ולעם, משתייכים לנה"י.הם כבר מחצינים את רצון התורה ומבטאים אותו בחיי המעשה של  האומה.

ספירות אלו קשורות להחצנה של רגשות האהבה והיראה אל השם.

הנצח וההוד:

 הנצח קשור למידת הנצחון.אלו רגשות השאיפה לנצח את המפריעים הגשמיים ולממש את רצונות הרגש והנשמה.חוש זה קשור ביכולת לאתר את הנתיב המצומצם במציאות שיכול להענות לרצון הפנימי ולגבור על העיכובים בדרך למימוש הטוב.

הוא קשור לצד ימין של היצרים השוכנים במדרגת ה"נפש".

אהבה אסורה ויצרית היא התחברות או התמזגות עם אובייקט שלילי ,היא נובעת מ"טבע" שלילי ויצרי של האדם וקשורה לנצח לא מתוקן.תאוות ניאוף היא החצנה  מוטעית של הרצון הטוב והנכון להכיל אהבה. כאן מדרגת הנפש בנה"י כלומר הטבע היצרי עומד בניגוד לרצון הטהור בחג"ת.

נצח הינו רגש התחברות העורג למגע עם המציאות ולכן יכול לגרום למגע אסור.

כוח תחתון זה קרוב למלכות שממנה יונקים כוחות הטומאה, ולכן סכנתו רבה.כאשר אדם נמצא בהשראת תשוקות יצריות הוא בנה"י ואז קרבתו לחטא גדולה ומסוכנת.בתחום ההנהגה האלוקית הנצח קשור לדבר שנראה טוב לאדם אך הוא רע.ההוד קשור למקרה הפוך:דבר שנראה שלילי מגיע אל חיי האדם אך למרות שליליותו למרעית עין,למעשה הוא טוב.(קונטרס כללי התחלת החכמה).

שלושת היצרים שעליהם נפסק ש"ייהרג ואל יעבור" הם גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה.

גילוי עריות יסודו ספירת הנצח במצבה המקולקל.

שפיכות דמים יסודה בהוד המקולקל.

שניהם מבטאים את היצר המיני הכולל היבט אלים של השתלטות, והיבט רך של התמזגות.

גילוי עריות הוא  הרצון להתמזג .במקום להתמלא על ידי סיפוק רוחני שמקורו בדבקות באור השם, האדם מנסה להרוות את צימאונו באמצעות היצר, אך הוא כשותה מים מלוחים שלעולם אינו רווה.

שפיכות דמים שורשה ברצון להתמזג על ידי ביטול הזולת. כלומר,על ידי  שליטה ושפיכות דמים.החוטא סבור שהניכור והניתוק שלו יפסיקו כאשר יעלם מה שמחוץ לו ויישאר רק "האני".כך חושב האדם האלים.שורש נטייה הורסנית זו בהוד הפגום.ההוד הבנוי כולל יכולת להבחין ברע ולהתנגד לו ברמה של "דחיה" מהרע.

שני אלו מרכיבים את ה"יסוד"- הממצע ביניהם.

עבודה זרה שורשה במלכות.האדם חושב  "מלוא כל הארץ" כבודי.הוא מרוכז בעצמו ובישותו וזוהי עבודה זרה.המקובלים קראו להתנהגות זו "מחשבת אני אמלוך".

ההוד המתוקן כולל יכולת להתנתק ולהתרחק בזהירות תת מודעת אינסטנקטיבית מיצרים שליליים, ההורסים את הבניין הרוחני שבנינו בעמלנו.הנצח המתוקן מאפשר לאדם להתחבר ללא עיכובים לטוב הטבעי בעולם ואצל הזולת .זוהי הטבעיות המקודשת שנקראת אצל הרב קוק "קודש שבטבע".

נצח – התחברות לחיובי, הוד- התנתקות משלילי .שניהם משקפים ברמת היצרים את השכבה הרגשית שמעליהם.נצח משקף את חסד ,והוד את הגבורה.

דמיון וקרבת הטבעיות ליצריות גרמה בגלות למיעוט העסק בטבעיות.

זו כנראה הסיבה שספרים מסוימים כוללים ניסוחים כגון :"אהבה ויראה וענפיהם".נה"י הם "ענפי"  החג"ת ואין מרחיבים את הדיבור בהם בשל קרבתם לחומר ולטבעיות.

בדורנו ישנה חשיבות רבה לעבודת הטבעיות החוזרת בארץ ישראל.

יש צורך במוסר הטבעי אנושי כתשתית להתפתחות תורנית,ובטבעיות כבסיס לקומת אהבת ויראת השם,כדי ליצור כלים בריאים לאור האלוקי.

יסוד:

נקרא ברית ומיקומו בגוף במרכז הירכיים במקום של יסוד הזכר-איבר הברית.

היסוד כולל רצון להתקשרות עם ה"חוץ" של המלכות.זהו הצורך  בקומוניקציה הפיזית.בקלקולו הוא יוצר רעב פיזי מתמיד, ובתיקונו הוא מאפשר להתענג באופן רגשי שכלי ורוחני מטוב  החיים הארציים.

זו הסיבה לכך שתיקון הברית נחשב בזוהר בחסידות ובקבלה לבסיס העבודה הרוחנית.הטהרה המינית מאפשרת עידון של שטח היצר, ניקויו מסיגים,  ופינוי מקום לרגשות המעודנים יותר של החג"ת..

השפעת המקווה בהיותו פעולה פיזית של טהרה,מתמקדת ביסוד ולכן השפעתה הרוחנית עצומה ומיידית.

ספירה זו מכוונת כנגד יוסף הצדיק.

יוסף אינו מתפתה לאשת פוטיפר ובזאת קונה את שמו "הצדיק".זו הסיבה שהיסוד נקרא גם "צדיק".

בריאותו וטהרתו  המינית של יוסף הצדיק מאפשרת לו הצלחה כלכלית אדירה והוא "המשביר לצרכן" שאינו שופך את אנרגיית החיים שלו, אלא חסכוני וממוקד במטרות השליטה בעולם החומר.כך הוא מצליח לרכז בידיו את כל הון מצרים..

תיקון היסוד יוצר ריכוז במקום פיזור.

הצדיק מעביר את השפע לעולם כ"צינור" חסר "רצון" עצמי וכולו מכוון לייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כלומר חיבור המציאות -"מלכות", להשפעת הקדוש ברוך הוא ואורו.

בריאות הטהרה בתחום זה מאפשרת זרימה נכונה וחזקה של הצ'י – ה"חי" (המילה צ'י הקשורה לתרבות המזרח, מתורגמת למושג החסידי:"חיות") או החיות האלוקית כלומר האנרגיה הרוחנית של הגוף.

היסוד משמש כמעבר מהרוחני לגשמי, ולכן עלי להיות נקי מיצריות..

לכן זהו "התיקון הכללי".

מלכות:

היא נקראת  לבנה,אישה,רצון לקבל, האות דל"ת,עיגול,"לית לה מגרמה כלום",אני,ארץ,שכינה,רחל,לילה,פה,ודיבור.

ספירת המלכות הינה הספירה שתפקידה להוציא מכוח אל הפועל את שאר הספירות ,כפה המגלה בדיבור את המחשבות.הפה הינו מלכות של עשר הספירות של הראש(עיניים כנגד חכמה, אוזניים בינה, אף ו"ו קצוות ששת הספירות חג"ת  נה"י, ופה כנגד מלכות).כך כתוב בקטע הזוהר "פתח אליהו" :"מלכות פה תורה שבעל פה".

האישה המפותחת יודעת להתרוקן מישותה, ולהכיל את הזולת בתוכה זוהי גדלותה המוארת שאינה אפשרית אצל הגבר המלא מעצמו.לכן היא המלכות ש"אין לה מעצמה כלום".אנרגיה נקבית זו היא רכה ולכן היא נקראת "עיגול",היא עומדת  בניגוד לזכר שהוא "יושר". זכר מקביל למושג "ינג" ברפואה הסינית, ונקבה למושג "ין".

היא דומה לשורשי העץ הנטועים בקרקע ולכן היא "לילה". היום הוא בשליטת השמש "הזכר", והלילה בשליטת "הנוקבא",הנשית. ביום האנרגיה פעילה ומודעת ,ובלילה שליטת התת והעל מודע הנקבי. הלילה הוא כשורש העץ, וביטויו החיצוני הוא ביום המקביל לחלק הגלוי של העץ.לפי איכות הלילה כך האנרגיה של היום.

ישנה אם כן הקבלה בין מערכת הניגודים:

יום ולילה, חיצוני ופנימי, קיץ וחורף ,זכר ונקבה, ינג  ין, השפעה קבלה, יושר עיגולים, מודע ועל מודע.

האות דל"ת היא האות של המלכות ,כי היא מבטאת את הדלות והעניות של המקבל שאין לו מעצמו כלום.המספר ארבע קשור למלכות הנקבית שכן יש ארבע אמהות .

יסוד המים המסומל באות מ"ם ( גימטריה ארבעים הקשורה ליחידת הארבע).

צליל האות מ"ם פנימי ומרגיע, ולכן הוא מבטא את החורף שבו יסוד המים המרגיע מפנים, ו"מכניס פנימה" .החורף הוא נקבי ופנימי. העץ מצוי בחורף באופן חיצוני בשלכת, אך שורשו מלא בחומרים מזינים שהוא לוקח מהאדמה עמוסת המים המזינים.כך אנו מבינים שמתקיימת בו פעילות נקבית.

גם באלוקות. הקדוש ברוך הוא הוא דמות הזכר המשפיע מאורו והוא משפיע לדמות הנשית : השכינה שהיא נשמת עם ישראל "כנסת ישראל".אורה של כנסת ישראל מושפע מקשרה ודבקותה בקב"ה.לפי עומק הקשר, כך ריבוי או מיעוט השפע שהקב"ה נותן לה. לכן פרצוף "נוקבא" הינו השכינה הנ"ל .

המלכות מקבלת ממה שמעליה, אך משפיעה לעולם שמתחתיה ולכן מלכות דאצילות היא כתר של עולם הבריאה.כלומר נשמת עם ישראל קובעת את כמות האור שתכנס אל הבריאה כולה.

רחל שאליה עורג יעקב אבינו היא השכינה – מלכות,והיא מתפללת על ישראל.בתיקון חצות יש "תיקון רחל" המבטא פן בשכינה.גם לאה היא חלק מהשכינה, כאשר פנימיות השכינה נקראת לאה, וחיצוניותה נקראת רחל.