תשרי

משמעותו של חודש תשרי ע"פ ספר היצירה

פרק ה' משנה ט':

המליך אות ל' בתשמיש וקשר לו כתר וצרפן זה בזה

וצר בהם: מאזניים בעולם, ותשרי בשנה ,ומרה בנפש,

זכר ונקבה.

ביאור המשנה:

תשרי-האות ל'-מזל תאומים-תשמיש-מרה.

חודשי תשרי חשוון כסלו הם חורפיים. הם מקבילים ללילה שהוא בעל אופי נקבי בחורף האדם מופנם ומחובר לעל מודע, ובקיץ הוא מחובר למודע והוא מחוצן ופעיל. זהו פירושה של הערת הגר"א שששת החודשים שבין תשרי לאדר הם "נוקבא".

אור הנקבה הוא "אור חוזר" כלומר הוא עולה מלמטה למעלה. יש בו צמיחה איטית מהחושך לאור ומהמלכות אל הספירות שמעליה.

בחודש תשרי אנו חוגגים את חגי הפתיחה של החורף. ראש השנה חל ביום השישי לבריאה ,יום הולדת האדם. ביום זה האדם מקבל אחריות על תיקון האדם והוא מייסד את האוטונומיה האנושי ת בבחינת :"ראשית השינוי" .זהו חגו של האדם השלם. לכן בראש השנה אין אומרים וידוי כלומר אין מתוודים על העוונות.

בפסח הבורא פונה אלינו באור ישר. היוזמה היא מצדו .בראש השנה אנו מפנימים את הצורך לפנות אליו וזהו היסוד של "מלכויות" שמבוטא היטב בתפילות ראש השנה.

זאת ועוד בניגוד לניסן שהוא חודש של חסד, חודש תשרי הוא חודש דין. חציו הראשון של הלילה נחשב לחלק שבו שולטת הקליפה .חודש תשרי מקביל לתחילת הלילה .הסיבה לכך ברורה :זוהי שעת דין .בשעה זו יוצאים כוחות הטומאה לשוטט בעולם .רק אחרי חצות הלילה מתחילה הבחינה החיובית של האנרגיה הלילית, ולכן אומרים את תפילת תיקון חצות רק אחרי חצות הלילה. נקודת חצות בשנה היא חנוכה שבה מגיעים ללילה הארוך ביותר שאחריו מתחילה לבוא הארה לעולם וזאת בדומה ללילה שחלקו הטוב נפתח בחצות. בנושא זה נרחיב בדיונינו על חודש כסליו. חודש תשרי פותח את עונת הסתיו. בעונה זו פעיל יסוד האוויר שנקרא בספר יצירה "רוויה". זהו יסוד ממצע בין האש של הקיץ ליסוד המים שפעיל בחורף. לכן בחודש זה אנו במזל מאזניים שהוא ממצע מתווך ומאזן בין ניגודים קוטביים (גר"א).היות ואנו בתהליך של אור חוזר אנו מצויים שוב בספירת היסוד שבה היינו בחודש אלול. זוהי הסיבה שחוש החודש הוא תשמיש הקשור לברית ולספירת היסוד(גר"א) חוש התשמיש (מישוש)נמצא בשיאו במיוחד כאשר האדם מאוזן.

איבר החודש "מרה" (כיס המרה):

איבר זה קשור ע"פ הרפואה הסינית לתפקוד כוח החיים הצי'. חוסר במרה יגרום לסחרחורות, טשטוש ראייה, עצבנות, ביישנות, חסר אומץ ויוזמה, אנחות, לשון חיוורת או נורמאלית  ולדופק חלש. ברמה הפסיכולוגית כיס המרה שולט על היכולת להחליט בעוד הכבד מתייחס לתהליך הביצוע. לא מדובר בהחלטות לב רגשיות אלא בהחלטות ברורות וחותכות מהסוג ששופט אובייקטיבי קר לב יעשה. בנוסף, יש המייחסים לכיס המרה את תכונת האומץ והמוטיבציה להתחיל דברים. לכן בסינית ´כיס מרה גדול´ מתייחס לאדם אמיץ בעוד

ש ´כיס מרה קטן´ מתייחס לחששן ולפחדן. הגר"א מסביר זאת בהתאם לרפואת הזוהר:

"נטייה לאלו הקצוות שניהם רעים .כי חום יוליד כעסן וקור הרבה יוליד טיפש..

ולכן התשמיש בתשרי שהוא רוויה. .בין חום לקור".

הסבר: תשרי הוא חודש ממוזג ואז האדם במצב אידיאלי לחיבור עם אשתו הוא לא חם מדי ולא קר.

"וכן מאזניים (..מזלו של תשרי) ,כף זכות וכו' מכריע בינתיים.."-כלומר זהו חודש שבו צי' מאוזן.

"וכן ארבע ליחות באדם:

מרה לבנה שהיא הריאה-קר, וכבד חם ומרה ממוצע."

רבינו הגר"א מציג את הריאה ואת הכבד כניגודים ואת המרה כאיבר המאזן את שניהם. תפיסה זו נובעת מדברי הזוהר ופרשניו העוסקים בנושאים אלו. רבי משה קורדבירו בספרו "פרדס רימונים" כותב :"הטחול והכבד והמרה ויותרת הכבד הם ד' כוחות חיצוניים .."

שם הוא מקביל את איברי הגוף למבנה המשכן. ארבעת כוחות אלו שייכים למדרגת הנפש הנמוכה והחיצונית, כאשר ראשי תיבות מל"ך מבטאות את המבנה מוח-לב-כבד ,המקביל לנשמה-רוח -ונפש.

דומה שישנן הקבלות אפשריות בין הסברי תורת הסוד לרפואה האלטרנטיבית בכלל ולרפואה הסינית בפרט ובמיוחד. כמובן שאין זהות בין התורות. תורת הסוד נובעת מהרוח הנבואית היא רוחנית ומיועדת להתקדשות וטהרה. הרפואה הסינית היא פיזית ביסודה והיא סוג של מדע אלטרנטיבי. למרות זאת יש טעם להשוואה החול מבהיר את הקודש. הבהירות היחסית של מדע חיצוני יכולה להטיל אור על תורת הסוד .יש טעם מיוחד למלאכה זו בתחום תפיסת הגוף של הסוד ,שבה אין מסורת חיה של רפואה קבלית. למרות שישנה תורה סדורה של מבנה הגוף בספר הזוהר הקדוש ובספר יצירה אנו עדיו חסרים דוקטורינה  מסודרת ומסורת טיפולית חיה של סודות נשגבים אלו.

האות למ"ד:

זוהי אות שעולה בצורתה הויזואלית  לגובה .משמעותה המילולית היא לימוד. מה אנו לומדים בתשרי? אנו לומדים לאזן בין היסוד הזכרי שבנו (שכאמור לעיל הוא פעיל בקיץ) לבין היסוד הנקבי הפעיל בחורף. עלינו להעמיק בראשית החורף ביכולת שלנו להירגע להתכנס והיות פסיבי כלומר לקבל את החיים שנתן לנו הבורא בקבלה שלמה.

יתכן שחוש החודש התשמיש קשור לחיבור הצד הנקבי והזכרי שבנו ,בשילוב של רכות נקבית ופנימיות שלוה, עם נוקשות גברית שאיפה ופעלתנות. זוהי הסיבה שקבלת האר"י מדברת בביאורה לכוונות ראש השנה, על ההבחנה בין שני היסודות הללו. הפרדה והבחנה זו יוצרת סדר פנימי ואיזון .זהו "סוד הנסירה" של הנקבה מהזכר .נסירה זו התרחשה בראשית הבריאה והיא חוזרת בכל שנה בראש השנה. סופה של הנסירה בחיבור מחודש בחג הסוכות שהמקובלים קישרוהו לפסוק:" שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" ,פסוק המתאר את החיבור של שני ההיבטים הללו  הזכרי והנקבי קודשא בריך הוא ושכינתיה בשמחת הסוכות