חשוון

חודש חשוון

ספר היצירה פרק ה' משנה ט':

המליך אות נ' בריח, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה,

וצר בהם: עקרב בעולם, וחשוון בשנה, ודקין בנפש,

 זכר ונקבה

ביאור:

חודש חשוון – האות נ'-מזל עקרב- ריח- דקין (מעיים).

הסתיו הינו תקופת מעבר שיסודה הוא יסוד האוויר הממצע. לכן צרוף החודש ו,ה,ה,י   מתחיל באות ו"ו שהיא כנגד יסוד האוויר. הו"ו מאזנת בין יו"ד-מים-חוכמה, לה"א- אש–בינה. בחודש זה יש כוח מאזן אך לוקח זמן רב עד שהוא מתגלה.

העקרב חבוי מן העין, וחו רב והוא מתגלה בפתאומיות ותוקף .זהו אופי קוטבי ומנוגד. חיה זו מסמלת אצל האדם את הטיפוס העמוק בעל הכוחות החבויים .הוא יראה לזולת כאדם רגיל אך במבט שני מתגלה פוטנציאל סודי חבוי ורב כוח ועומק. הוא מתנדנד בין נטייה להסתיר את עצמו על ידי התכנסות והתחבאות, לפריצה רבת עוצמה אל החיים .פריצותיו מהירות קצרות ועוצמתיות והוא מיד שב להתכנסות.

לכוחות עמוקים אלו שני נתיבים הפוכים. ניתן להשתמש בהם לטובה או לרעה. חודש חשוון נקרא "מרחשוון" בשל העובדה שאין בו חגים. איכות החודש היא איכות של אורות ללא כלים הנובעת מחוסר זה.

האות נו"ן מעידה על הקוטביות של חודש זה. מזמור "אשרי יושבי ביתך" (תהילים קמה') הנאמר בתפילה שלוש פעמים ביום בנוי על סדר הא"ב. האות נו"ן חסרה בו. הגמרא מסבירה שזוהי אות המסמלת "נפילה" ןלכן היא לא נזכרה, אך דוד הוסיף אותה ברוח קדשו וברמז באות סמ"ך באומרו:" סומך ה' לכל הנופלים".

אות הנפילה היא האות של חודש חשוון ןהיא מעידה על סכנת העקיצה והפראות של בני מזל  זה.

איבר החודש דקין:

איבר זה הוא המעיים. תחושת הבטן יכולה לבלבל את האדם אך גם להוביל אותו באינטואציות שיש בהן ודאות העולה על השכל בעוצמתה. בראשית התפתחותו העקרב פועל על פי דחפים בלתי צפויים והוא עובר מעניין לעניין ללא הסבר וללא היסוס. פעילות לא מבוררת הסומכת על תחושות הבטן עלולה להביא לחטא וטעות.

בשלב המבורר של טיפוס זה הוא מטהר את עצמו ,בונה מידות מתוקנות, והופך לטיפוס אינטואטיבי המגלה עומקים על ידי עוצמתו הפוטנציאלית שרכשה לה בעמל רב כלים ויכולת הכלה. הוא נסמך על העליונים בבחינת "סומך ה' לכל הנופלים", ויכול לחיות בעומק ובשלוה ללא הנפילות של נקודת הנו"ן שלו.

הוא יכול להתחבר לתחומים מסוכנים ללא סכנת נפילה וזאת בשל עוצמתו הפנימית שעליה הוא נשען.

חוש הריח:

בניגוד לחושי השמיעה והראיה המתבוננים בדברים שמקורם ברור הריח הינו חוש מעורפל. הרואה יודע איזה דבר הוא רואה והשומע יודע מהו מקור וכיוון הצליל, אך המריח מתבסס על דבר הסמוי מהעין. אדם הפועל על סמך חוש ריח, יודע לחוש באופן רגשי בדקויות שמקורן אינו ברור. התייחסותו של חוש הריח למזונות יונק מרצונות הקיבה והמעיים ה"דקין" המכוונים את האדם בחיפוש אחר מזון המתאים לצרכיו הפיזיים.

כך הוא גם בנפש. חוש הריח הרגשי נובע מתחושות בטן שהופכות לוודאות רגשית ועוצמתית אם נחלק את הראש לעשר ספירות יהיה הסדר כזה:

עיניים-חוכמה. אוזניים-בינה. אף-ו"ו קצוות, פה- מלכות. האף הוא בצורת ו"ו ומחבר בין החשיבה למעשה על ידי רגשות. חוש הריח הוא החוש הרגשי.

על המשיח נאמר "והריחו ביראת השם". הוא אמור לדעת לדון דין ולהכריע גם כשאין עדות ברורה הנעשה. היו מגדולי ישראל שלא קיבלו את קביעת רבי עקיבא שבר כוכבא הוא  מלך המשיח בשל העובדה שהוא לא הפגין יכולות על טבעיות כאלו של הרחת המציאות אלא פעל באופן ריאלי טבעי .בשל רגשיות החוש הזה קבע רבינו נחמן שריח זה בחינת תפילה שכתוב "תהילתי אחטום לך"