הקדמה לספר יצירה

הקדמה לספר יצירה - ופירוש פרק א משנה א' של הספר

פרק א' משנה א':

בשלושים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלוהי ישראל אלוהים חיים ומלך עולם

אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש הוא וברא את עולמו בשלושה ספרים

בספר וסופר וספור

ביאור המשנה:

פרק אלף כולו על יד' משניותיו מסביר את המושג החשוב ביותר של תורת הסוד : עשר הספירות. מתוכן במשנה זו אנו מתמקדים בשלושת ספירות השורש, ספירות חכמה בינה ודעת, שהן הניגודים המרכיבים את האחדות האלוקית.

העולם בנוי מניגודים: יום ולילה, חושך ואור, טוב ורע, איש אישה, גוף נפש, פנים וחוץ וכו'.כל ניגוד יוצר מתח בין הניגודים.

לדוגמא: הלילה הינו בבחינת אישה ובו שליטת הלבנה. גם האדם פסיבי ונקבי בלילה.

בלשון המזרח יקרא מצב זה :"ין".

בלילה פעיל התת מודע. היום פעיל וזכרי, ובו פעיל המודע. בלשון המזרח יקרא חלק זה "ינג". תורת הסוד היהודית מראה לנו את הדרך לחיבור לאלוקים. העולם מפוצל קרוע בין ניגודים דיכוטומי, ו שבור. האדם מיטלטל בין ניגודים שונים: חומר ורוח מוסריות וחטא, רגש ושכל, ואינו מוצא את דרכו. ההארה והדבקות בבורא האחד יחיד ומיוחד, מתאפשרת על ידי איחוד ההפכים מיישבת את הסתירות, ומביאה שלום פנימי. האלוקי הוא הפנימי, והאנושי ההפוך לו הוא החיצוני .איחוד הניגודים מאפשר לאדם לחיות בחיבור לבורא. הבורא הוא "נושא הפכים" .כל הסתירות מתאחדות עם ההתקרבות של האדם למהותו ושורשו האלוקי..

התקרבות זו של האדם לשורשו, פותרת את הניגוד הבסיסי שבין ספירת הבינה והחכמה והן מתיישבות על ידי הדעת המאחדת. זוהי בקיצור נמרץ נושאה של משנתינו..

החכמה

ראשית הבריאה בספירת החוכמה .ספירה זו היא כעין טיפת זרע שממנה הכל מתחיל.

כך מבואר בזוהר:

"חכמה שירותא  דכולא, מינה מתפשטין  תלתין ותרי שבילין ואורייתא בהו

אתכלילת בכ"ב אתוון ועשר אמירות" (אידרא זוטא דף רצ').

תרגום:

החכמה מקור הכל וממנה יוצאים ומתפשטים שלושים ושנים ערוצים והתורה בנויה מהם באופן של כב' אותיות ועשרה מאמרות.

שלוב הרוח והחומר יוצר אור של ה"לב' נתיבות החכמה", כלומר שלושים ושנים צורות חשיבה וקיום אישי אל נוכח פני השם.

המספר לב' קשור לתופעה מעניינת. השם "אלוקים" מופיעה 32 פעמים במעשה הבריאה.

הנקודה הראשונה שמופיעה בראשית הבריאה, מכילה ממד סופי הניתן לתפיסה כלומר כלי, ובלשון ימי הביניים –חומר .בתוך החומר יש את הצורה כלומר את הרוח המניעה אותו. לכן ספירת החכמה כוללת ממד של ראשוניות או רמז לממד הפיזי ובפנימיותה יש רוח הממלאת את החומר. גם  טיפת הזרע היא פסיכופיזית כלומר בנויה מחומר הנראה לעין יחד עם נפש בלתי נראית....ניצוץ רוחני המחייה אותה.

החומר הוא כב' האותיות והרוח היא עשר הספירות.

בניגוד לתפיסת ה"מדעית" הרואה את הזרע בזווית מטריאליסטית כפיזי בלבד,

רואה הקבלה את הכל כבנוי לפי עקרון הגוף – נפש, חומר - רוח .הזרע כולל מימדים רוחניים, המושפעים מכוונת ההורים בשעת הזיווג הפועלת בתחום הרוחני ,מאיכות וגובה הנשמה שיורדת לתוך הטיפה, ומתורשה ביולוגית ,כל אלו בסינכרוניזציה אחדותית נפלאה.

בתחום הנפש: ראשיתה של האישיות היא מדרגת "ראשית היש" בדרגת החכמה. בדרגה זו האורות והכלים (נפש וגוף)נמצאים באחדות אחת וכמעט לא ניתן להפריד ביניהם, ולכן דרגה זו נקראת "נקודה".

במדרגת החכמה, ברק רוחני של תובנה פורץ אל האדם מן "האין" של העל מודע והוא מאיר את האדם לשבריר שנייה באור בוהק. אור זה כולל אורות וכלים. זהו זרע וגרעין ראשוני של התהוות חדשה, ובאמצעותה נברא האדם מחדש .הוא יכול להרחיב ולהעמיק בהבנת האור, הכולל הדרכה אינטואטיבית המתייחסת לאותו ענין שאליו מתייחס האור שמופיע בשדה ההכרה.

עשר הספירות מיוצגות בעשר הניקודים המחיים את האותיות הפסיביות שהן חסרות יכולת תנועה מצד עצמן.(קמץ – כתר, פתח – חכמה, צירי – בינה, חסד – סגול, שווא – גבורה, חולם – תפארת ,חיריק – נצח, שורוק – הוד, קובוץ –יסוד

מלכות – ללא ניקוד ).הספירות כלומר הרוח שבפה ובדיבור, מחיות את גופי האותיות חסרי התנועה.

האותיות שהן מבטאות את החומר הראשוני בבריאה, הן עדיין ראשוניות

"רשימות דקות כקרני חגבים"- ועדינות. כלומר: בעומק הרוח (ספירת החכמה) יש שהן רק ביטוי עדין ומרומז לחומר. מצב זה מזכיר את התנהגות החומר שלפעמים נראה כגל ולפעמים כאור ...זוהי התנהגות חומרית דקה ראשונית ומעורפלת. ספירת החכמה היא כזרע רוחני ראשוני ,שממנו משתלשלת הבריאה כולה ולכן היא נקראת גם "אבא".

בדרגת הבינה המקבילה ל"אמא", כבר נצטייר החומר יותר לרוחב (צירי =לרוחב),

ובז"א כלומר ששת הספירות הנולדות מאמא – בינה, יש כבר גוף ממש ולכן הן נקראות "גופא".

לסיכום: יש לומר שלחומר יש דרגות שונות שחלקן פיזיות לחלוטין וחלקן רוחניות במקצת.

"חקק"

החומר מופיע בראשית הבריאה כאותיות שאינן כתובות אלא הן חקוקות באבן ודבוקות בה. זוהי דרגת החכמה שהיא "ראשית היש" וישותה חלשה כלומר רוחנית מופשטת. חקיקה זו היא גם הוראה מעשית להתבוננות באמצעות הדמיון. על המתבונן במדיטציה הקבלית, לדמיין את הבריאה לנסות לחבר בדימוי את החכמה עם כל ההבנות הכלולות במושג זה עד לשלב של החקיקה שדימוי זה מתייצב במחשבה. דימוי כזה מעורר קרבת אלוקים ותובנות עשויות "לרדת" אל תוך התודעה במהלך ההתבוננות.

ה"חקיקה" היא העמקת הדימוי בתוך שדה המחשבה והדימויים של המתבונן, וחציבה היא ניקוי המחשבה ממה שסביב הדימוי שבו מתבוננים.

אפשרות נוספת :

החקיקה היא הבנה בדרגת חכמה כלומר הבנה אינטואטיבית  פנימית, והחציבה היא הבנת הדבר באופן של מערכה שכלית..

כאשר המתבונן הוגה בשם י,ק,ו,ק...עליו לראות את האותיות בבהירות להעניק להן צבע מסוים ותובנה מסוימת .הדימויים של המדיטציה היהודית, כדרכם של שאר יצירי הדמיון ,דימויים אלו נוטים להיעלם ולהיחלש. הפתרון המאפשר שימוש בהתבוננות ככלי עבודה רוחנית הוא "החקיקה", כלומר ,העמקת הדימוי במחשבה על ידי ריכוז מלא בו, והחזקת הדימוי לאורך זמן במחשבה.

יה יהוה צבאות אלוהי ישראל:

סדרת כינויים זו של הבורא כוללת שמות שונים הנוגעים לספירת החכמה, יסוד המים ההולכים מלמעלה למטה. שמות אלו מייצגים חלקים בספירת החכמה והם מופיעים על פי סדרם מלמעלה למטה.

"וברא את עולמו בשלושה ספרים בספר וסופר וסיפור."

שלושה עולמות מגלים את האלוקות המכונה "אצילות": בריאה יצירה עשיה- שלושתן נקראות בי"ע.

והן מקבילות למבנה: ראש, מרכז הגוף ,ורגליים, או ראש, תוך, סוף.

בריאה – אש, עשייה- מים ,יצירה – אויר.

בבריאה נשמות המושכות כאש כלפי מעלה, בעשיה גופים המושכים כמים כלפי מטה, וביצירה מלאכים שתנועתן דואלית ומהוה "ממוצע" מאזן בן המים לאש ותכונתם תכונת האוויר. הם נעים גם כלפי מעלה במשיכתם לאלוקות, וגם למטה בהבאתם כשליחים אורות לעולם העשייה-"מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו".

ספירות חב"ד קיימות גם בתחום הנפש:

ספר

חכמה - אינטואיציה – מים "כי כמו שבספר נרשם הכל כן בחכמה נרשמו הל"ב נתיבות חכמה".(פרי יצחק).

סופר

בינה –שכל – אש –פעילות ."ובינה היא סופר כי כמו סופר הוא המבאר ומוציא לאור תעלומות הספר כך בינה הוציאה לפועל נתיבות החכמה להיות נחקקים בה להכיר לכל" (פרי יצחק).

סיפור

דעת – אויר ממצע. "והסיפור בדעת שהוא שורש ו' קצוות שבהם הסיפור מותר" (שם).

לכל מערכת שלושה מימדים בחלל ובמקום: עומק ,רוחב ,ואורך.

בתפיסה תלת ממדית נגדיר כך:

החכמה היא הנקודה הפנימית העמוקה והחבויה שבמערכת.

הבינה היא פרטי המערכת ,הם מתפרסים לרוחב ונראים לעין בצורה ברורה.

הדעת היא הביטוי של חכמה ובינה כלפי חוץ, היא האורך ובתפקידה היא "מספרת" את התוכן והאדם שביטאו- הספר והסופר, כלפי השומעים המיוצגים ב"מלכות" המקבלת.

החוכמה מתגלה במח ימין המח האינטואטיבי הפועל בבת אחת. תובנות מופיעות בחכמה כ"ברק המבליח" בחשיכה ומיד נעלם..

הבינה מתגלה במוח שמאל הרציונלי מדעי , הבונה מבנה ברור רוחבי מפורט ומסודר באופן של שלבים.

הדעת מופיעה במוח האחורי המשלב כללים ופרטים, היא מאחדת כ"ממוצע" את החכמה והבינה ,ומקשרת אותן כלפי מטה אל ה"מידות " של הרגש ואל הגוף והעשייה.

פרוש פשוט יותר:

הספר- הוא התורה שבה מתגלה רצונו וחכמתו של הבורא.

הסופר הוא הבורא המתגלה בספרו כלומר בעולם ובתורה.

הסיפור-הוא מה שמתגלה בחי האדם. זהו המסר והסיפור שהשם מספר לכל אחד.

בתחום הצבעים:

ע"פ תורת הצבעים קיימים שלושה צבעי יסוד: כחול אדום וצהוב.

חכמה – יסוד המים צבעה כחול, והוא צבע קריר.

בינה - יסוד האש צבעה אדום, והוא צבע חם.

דעת - יסוד האוויר צבע צהוב , היוצר אקלים מאוזן בין חום האש לקור המים ,אך גם נע ממקום למקום כרוח המניעה את החום והקור ממקום למקום.

בנפש:

יסוד האוויר הוא יסוד המעברים המאפשר גמישות ויוצר כוח ביטוי. הפרזה ביסוד האוויר" תתבטא בדיבור חסר יסוד אמתי של אדם ש"עושה רוח"."

שלושה יסודות

כאמור חב"ד הם שלושה יסודות:

חכמה – יסוד המים.

בינה – יסוד האש .

דעת – יסוד האוויר.

תורת ארבע היסודות תועמק בהמשך הספר, במשניות הרלוונטיות.

אותיות:

שלושת האלמנטים של משנתינו מבוטאים גם בשם השם,י' ק' ו' ק'.

יו"ד-

היא עשר בגימטרייה, ומבטאת את אחדות הריבוי. עשרה אורות מאוחדים בנקודה אחת ומכונסים בשורשם. לא רק הערך המספרי חשוב כאן אלא גם צורת האות. האות יו"ד נראית כנקודה ,שהיא הצורה הגיאומטרית הראשונית ביותר, והיא מייצגת את החכמה..

ה"א

כאשר האות יו"ד מתפשטת כלפי חוץ, היא יוצרת שני קוים המסמלים פרטים וריבוי. חלקה העליון של הה"א, נראה כמין אות דל"ת והוא מסמל פרטים. היו"ד התחתונה שהוא חלקה התחתון המוקטן של הה"א מסמלת את האחדות המושפעת לבינה -ה"אם", מ"אבא"- החכמה. האות ה"א היא האות של ספירת הבינה, ולכן יש בה כבר פרטים, בדומה לאם המפתחת את הולד.

ו"ו

אות זו היא כנגד ספירת הדעת הפועלת בדומה לו"ו הנמשכת מהיו"ד כלפי מטה. ספירת הדעת מורידה את האורות לכיוון הז' הספירות התחתונות ,ולכן היא דומה לו"ו שצורתה כקו. הו"ו בשם השם שייך גם לששת הספירות חג"ת  נה"י (חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד), המשתלשלות מתוך הדעת-( "דעת מפתח המידות") ולכן ערכה המספרי הינו שש, כערכה המספרי של האות ו"ו.

לסיכום:

משנה זו עוסקת ביסודות המציאות, ובחוקים הרוחניים הבונים ומרכיבים אותה.

החכמה.. שממנה הכל נובע ,ובינה ודעת המבטאים ומממשים אותה במרחב.

המציאות נולדת באחדות ראשונית. מתוך ה"אחד" (החכמה), נולד ניגודו (הבינה),לאחר מכן מופיעה אחדות הניגודים –הדעת.

לניגוד זה שמות רבים:

חכמה –ין – חסד- מים והשפעה מלמעלה.(האדם פסיבי ורפוי כאשר היא מגיעה).

לעומת הבינה- ינג- דין- אש והשפעה מלמטה.(האדם אקטיבי ודרוך כאשר היא מופיעה).

ניתן לבטא את ניגוד זה בסמל היהודי :מגן דוד. סמל קבלי זה בנוי משני משולשים.

כל משולש מסמל שני ניגודים ואת השלישי המאחדם.

חלקו העליון של מגן דוד בנוי כמשולש הפוך וצבעו יהיה כחול, החלק השני שקדקודו כלפי מעלה יהיה אדום.

כחול – כנגד חוכמה המייצגת הארות הבאות באינטואיציה מלמעלה למטה ומן האלוקי ה"על מודע", לאנושי.

אדום – בינה המייצגת את יסוד האש ואת התנועה מהאנושי לאלוקי כנטייתו של יסוד האש, מלמטה למעלה.

השטח שבין שני המשולשים הינו שטחה של הדעת והיא מבוטאת בצבע השלישי הצהוב, יסוד האוויר.

מח ימין רואה ברקים הבאים ממרום ועובד באופן מיסטי מבפנים החוצה ,ומח שמאל סוקר את העולם מהחוץ אל הפנים באופן שכלי רציונלי.

שילובן של השנים בדעת, מאפשר כניסה אל האלוקי ויציאה החוצה בתנועה של פנים וחוץ, עליה וירידה ,והתקרבות והתרחקות, הנקראים בספר יחזקאל :

"רצוא ושוב".

התנועה בין ניגודים היא מתח הקיום, וההתבוננות השלווה באמצעות פנימיות התורה מיישבת את הניגוד מביאה שלום לנפש ומעמיקה את קרבת האלוקים ואת האחדות הפנימית של האדם.

לסיכום:

משנה זו עסקה בבסיס הקבלי הנוגע למספר שלוש.. שלושת היסודות של מתח הניגודים. במימדי הספירות ניתן להתבונן בכמה זוויות ועתה אנו עוברים לזווית מפורטת יותר של אותה מערכת רוחנית ואנו עולים במשנה הבאה , מ"השלושה"אל עשר הספירות.